הַחַג כְּבָר הִתְחַלֵּף

כְּשֶׁתְּצַלְצֵל בִּתִּי עוֹד מְעַט

וְתִשְׁאַל עִם קַמְצוּץ דְּאָגָה

"אִמָּא, אֵיךְ אַתְּ?"

אוּכַל לוֹמָר לָהּ בְּפֶה מַרְגִּיעַ:

"אֲנִי בְּסֵדֶר"

וְאֶלְחַש לְעַצְמִי

שֶׁגּוּפִי כְּבָר אֵינֶנּוּ רַק

בְּאֵר שֶׁל דְּמָעוֹת,

וַאֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בְּחוֹמוֹת הָעֶצֶב שֶׁבִּי,

וַעֲדַיִּין צְרִיכָה מַכְשִׁיר מְיֻחָד

לִיצוֹר סֶדֶק

לַשִּׂמְחָה,

אֲבָל אֲנִי "כְּבָר בְּסֵדֶר"

הַגּוּף מַתְחִיל לְפַנּוֹת מָקוֹם

לַחַג הָאַחֵר.