הִרְהוּרָז רָז. זְמָן. אֲנִי

זְמָן.

תחילה מדדתי בְּדַקּוֹת,

בְּשָׁעוֹת, בְּיָמִים,

אחר כך בחודשים

ועכשיו – בְּשָׁנִים.

זְמָן.

מתי נוכחותך עולה בי,

מה מעלה אותה?

כמה אתה נוכח בי עם חלוף השנים,

כמה ה"אין" שלך קיים בתוכי,

מה הוא מאפשר לי,

מה הוא מעולל

ל"אין רז" שלי.

אמא ו"אין ילד" וזמן.

זמן סתיו.

החצבים בצידי הדרכים

זקופים וגבוהים

כמו נוכחותך החסרה

בעונה זו של השנה.

חמש עשרה שנים פחות חודשיים

בלעדיך.

זמן.

נותן לי אפשרות ללמוד

את הכאב,

את עוצמות היגון,

את הדרך להתחבר