ילד יומולדת שלי.
לא חיבקתי אותך, לא עצרתי לדבר איתך
ידעתי רק שאתה – אינך.
ניסיתי לצייר במילים
את התחושה שבלב,
אבל לא היה רֶצֶף
שֶׁתָּאַם את מלוא הכאב.
הכול היה כל כך דל, חיוור,
אפילו הייתי אומרת: שחוק.
ואני חיפשתי מילה מיוחדת
אחת בודדה
לתאר את ליבה
של אם שכולה.
וחשבתי על לב שותת דם
ועננה שחורה שהולכת לכול מקום,
ובור עצום וגדול,
ורֶחֶם שהיא בְּאֵר של דמעות,
ומחנק קבוע בגרון,
ודמעה שתקועה ואיננה יורדת,
וחשבתי אולי על סתם "אין"
וזה לא היה גדול ומספיק חזק
ובחרתי לבסוף בשתי מילים
נוראות מכולן:
"הוא היה".