את רז אני הכרתי, דרך נוער לנוער.
אני הייתי מדריך ובאה לי קבוצה, מאוד מגובשת. ועכשיו אני כבר רואה ויודע שהם גובשו עוד יותר. כל אחד בפני עצמו כאדם וגם כקבוצה.
אני תמיד, לא משנה את מי אני פוגש ברחוב שואל: "מה שְלום זה?, מה שְלום זה?" אתם תמיד מקושרים ותמיד ביחד. זה נורא עשה לי טוב.
ויש לי פשוט בקשה אחת, שכולנו עכשיו, כל אחד בפנים, יעצום ככה עיניים, שיציין לעצמו את הזיכרון הממשי ביותר שיש לו של רז בתוכו, שמח, של רז כמו שאנחנו מכירים אותו. ולהרגיש שוב פעם את אותו רגע.
ערב הנצחה, נוער לנוער, 6.12.2001