9 שנים לרז - העולם הבא אחריך

אומרים שהזמן מרפא כאבים כאלה ואחרים.

אני תוהה, באיזו תרופה הוא משתמש לטיפולים,

כשהפצעים הם לעיתים חוסר אונים,

בעיקר זיכרונות וגעגועים, שרק הולכים ומתעצמים.

כך הקראתי לפני 9 שנים, כשמלאה שנה לנפילתו של בני רז.

אובדנו הפיזי מאלץ אותנו כמשפחה שכולה לבחור באחת משתי האפשרויות:

אחת: לחיות כמו אימי שכדברי אחי יאיר: נשמה בלי נשמה, עוד 25 שנה,

אחרי שאחינו הבכור אהרון נהרג לפני 37 שנה בשליחות חקלאית באפריקה,

ו- 3 שנים אחריו נפטר אבי.

או לבחור באפשרות שנייה, שבה בחרה משפחתנו: לחיות ולמצות את החיים.

עוד מעט נמנה עשורז שאתה אינך וישנך. אנחנו כידוע, לא ממש זקוקים ליום השנה או ליום הזיכרון לחללי צה"ל. הרי כאב אובדנך הפיזי הפך מזמן לגעגוע שנתי מתמשך: כאב ההחמצה צף מדי פעם בעיניים אדומות, כשאחיך גיא-צבי, גל ואור עוברים צמתים משמעותיים בחייהם, כשההנאה מהנכדות והנכדים ממלאת לנו את המצברים, בכל הזדמנות שברי סחרוף וכוורת מושמעים, כשהפועל תל אביב מצליחה, כשעוד אחד מה"חבורז" המופלאה מתחתן או בכל חיבור ליחידת דוכיפת שכל כך אהבת.

הרי כולנו בדרך הטבע, יום אחד ניפרד מהעולם הזה ולא פעם מנקרת השאלה, בעיקר אצל הורים שכולים: האם? מי? ואיך? יזכרו את היקר לנו אחרי לכתנו?

אורה הוסיפה השנה למודעת האזכרה ציטוט של יוסי גמזו שאומר:

"רַק בִּגְוִיעַת זִכְרוֹן הַמֵּת בַּחַי מִמֶּנּו, יָמוּת הַמֵּת, וְזֶה יְהֵא אָכֵן מוֹתוֹ הָאַחֲרוֹן".

בשנים האחרונות למדתי מבכורי גיא-צבי, לנסות ולברר איך השפעת בלכתך? מצאתי מענה מעניין. הרי היהדות מייחסת חשיבות מרכזית למושג "העולם הבא" וגיליתי שבעצם אפשר להוסיף רק מילה ולומר גם "העולם הבא אחריך".

אני מביט לאחור בין יום שנה אחד לזה שבא אחריו, ומגלה מדי פעם, שלמעשה השפעת על "העולם הבא אחריך" בערכים חשובים שמכניסים הרבה אור לחיי.

אני חושב שהשפעת למשל על מאמציי לנצל את אנרגיות החיים שלי לדברים החשובים באמת הפנימית. השפעת על ההשתדלות שלי לגלות יותר סובלנות.

השפעת על חברות מחזקת מתנועת הנוער, חברים נאמנים מהתקופה הקסומה בוינגייט, חברים מסורים מהתקשורת שממלאת ומעשירה את חיי, חברות חדשה אמיתית שהרווחתי בשנים האחרונות שהיא ממש כמו זכייה בפיס, פעם בחיים, קשר מחוזק עם ילדי גיא-צבי גל ואור, שני אחי חגי ויאיר, שתי אחייניותי דורית ויעל, זוגיות מאירה עם אורית שהספקת להכיר ולהוקיר, וכמובן "חבורז", חבריך הנפלאים שעליהם נאמר: "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה". חבורז, שיזמו את יום רזי הארץ, שאהבתה הייתה טבועה כל כך בדמך.

כאב אובדנך הפיזי, רז, לא נעלם ולא ייעלם. הוא רק מרחף מעל ההשפעה שלך על מי שנשארו ב"עולם הבא אחריך" ומשתלב בחיי, יחד עם האור והתקווה.

נמשיך לקוות שגם נראה בקרוב את גלעד שליט שוב בחיק משפחתו.

(כי "יותר מזה אנחנו לא צריכים"). תודה שהייתם איתי. אני יואב מינץ