אזכרז 24 - טז' מרחשוון תשפ"ו - 7.11.25

פשששששששש.

ככה היית מגיב רז אם היית יכול להציץ לראות מה קורה. הרי מאז שעזבת הרבה השתנה כאן. השכול שונה אצל המשפחות השכולות אבל יש לו יתרון אחד. הוא נותן רישיון לדימיון על כל מה שאין, לפחות פעם בשנה.

24 שנים. עם הזמן, השכול יותר מגוון בפרטים קטנים.

למשל איך היה נראה השיער שלך היום, כמו חלק מהחבורזים אייל? או ליאור? מה היית לומד? במה היית עובד? האם היית בעל משפחה, אשה? ילדים?

היית גר בקריות שנוכל להיפגש בקלות? או במרכז כמו רבים. איזה רכב היה לך? כמה היית משתתף במאבק למען החטופים ולמען העתיד של כולנו?

רק לדמיין איך היית נהנה מהאחים והאחיינים המדהימים שלך.

אחיינית שעשתה ש.ש. ותכף מתגייסת להיות לוחמת, עם אחיין שמשרת ביחידה מובחרת אחרי שאמר לי: "אני ערכי" עם אחיין ואחיינית שתכף מתגייסים, עם אחיין איש אשכולות שמנגן, מבשל, רוקד, מתמחה ברובוטיקה, עם אחיינית שהכינה ארוחה משפחתית כחלק ממטלות בת המצווה, עם אחיין סקרן בן 6, שיודע מצוין מי אתה ופעם שאל אותי: "סבא איפה עושים מלחמות?",

עם אחותך שמתנדבת למילואים, עם אחיך שעבר אותך בהייטק כמו שברכת אותו בבר המצווה שלו, ושאלה מאד מסקרנת: כמה היית מחובר לאדומה שלך שספגה עונש כבד בגלל אוהדים לגמרי לא כמוך? ועל בינה מלאכותית אפשר רק לדמיין.

זו לא היתה רשימת מלאי. מאז שעזבת הרבה השתנה כאן. 24 שנים.

אתה תמשיך להחמיץ הרבה ואנחנו נמשיך להפסיד אותך בגדול.

קיבלנו רישיון לדמיון על כל מה שאין אבל גם בחרנו בחיים על מלא.

ממה שהספקתי להכיר אותך אתה בטח אומר....פשששששש

יואב - אזכרז 24

7.11.25