זכרון רז - עמרי אשור

כשהכרתי את "רז" מיד ראיתי שדמותו מאירה "אור" של חכמה.

כשדיברתי איתו הבנתי שצדקתי,

אבל הבנתי גם שזה לא היה הכל:

זו רק תכונה אחת ממנין תכונותיו הרבות.

הצניעות שבו, האיכפתיות לזולת,

החברות האמיתית ותמיד החצי חיוך. . .

(כשהיינו נפגשים תמיד זכיתי ל"כפה" והתעניינות בשלומי).

כשנפגשנו בחגים ושבתות, כל משפחת מינץ,

"רז" תמיד היה מצחיק בבדיחותיו ה"שחורות,

(מה שלימים זכה לכינוי "הומורז").

כשהיינו מסיימים לאכול, אור, רז ואני,

היינו עוברים לחדר שלי ומשוחחים

על כל מיני נושאים, בעיקר, איך לא,

דיברנו על הצבא.

(כששאלתיו לאן כדאי לי להתגייס?

הוא ענה: " לקרבי כמובן"!

אני יכול לספר כי רכשתי מרז

הרבה תכונות שלקחתי איתי

להמשך החיים.

אזכור אותך תמיד,

ובורכתי שהיתה לי הזכות להכירך.