נועם גל - חבורז
עודכן: 8 בנוב׳
אני נועם ואני מהחבורז
ברוח ימינו אנו, הטקסט הבא נכתב ללא AI
יואב היקר, אני יודע שרצית לחדש עם דברים מצחיקים , מעין דאחקות בין החבר'ה
אורה היקרה, אני יודע שאת תמיד שמחה לשמוע עוד סיפור ולו הקטן ביותר או אנקדוטה חדשה ולאסוף אלייך עוד
פיסת רז שלא הכרת.
משניכם אבקש סליחה שלא אעמוד בציפיות אלה
אנא הגבר עוצמת אותותיך
כאן אני לא שומע, לא יודע
האם שוב תקעת פרח ברזל בדש האנטנה?
אתה עדין כל כך
למה אתה כה רכרוכי?
למה אתה תמיד אזרחי?
האם אני נשמע היטב? עבור,
עבור, גם אתה נשמע קטוע..
אתה נשמע פצוע, אתה
בעמק מאורגן היקפית
הרים וכינרת אחרת
אנא הודע עוצמת אותותיך
במכ"ם לא רואים את פניך
מדוע אינך מזוחל"ם?
מדוע אינך נלחם?
האם לשלוח אלייך סיור ממונע?
אני מלא אמונה
שלא יגיע ולא יחזור
פצע שחור.. פצע שחור..
אנא החלש עוצמת אותותייך
אמירי הברושים
לעת ערב לשווא לואטים שמך
וכוכב הצפון הבודד
אנה ינווט את צבא עגלותייך
לאן, הוא יוביל בהם את?
אנא עצום את עיניך
עכשיו אני שומע, רות
אתה יכול סופית למות
אב שכול אני כבר לא מרגיש
דמעות החורף עליך יגידו קדיש
השיר ריבונו של עולם נכתב ע"י בארי חזק ז"ל מקיבוץ אפיקים.
בארי נקרא על שם ברל כצנלסון ונפל כחייל מילואים במלחמת יום כיפור.
השיר הולחן והושר בידי ברי סחרוף בשנת 2001
רז שלנו זכה להכיר את השיר עוד לפני שהאלבום יצא ואהב אותו, זה היה לדבריו השיר של ברי עם השופרות.
וכמה זה סמלי שזה שיר שנכתב ע"י חייל שמת.
2 בנובמבר 2001 שישי בערב .
אחד הערבים הקשים בחיי ובחיי כולנו ולחלקינו בוודאי הקשה שבהם, בו קבלנו את בשורת האיוב IYOV על
מותך, רז האהוב שלנו.
וזה היה בלתי נתפס.
יומיים לאחר מכן השתתפות בהלוויתך רק בן 19 וחצי, חבר לחיים וזה היה בלתי נתפס.
שבוע עובר וחודש ללא רז וזה בלתי נתפס.
שנה עברה והתאספנו לאזכרה ואולי אז נרשם מטבע הלשון אזכרז והמציאות קשה לתפיסה.
כעבור 6 שנים אור אחיך הקטן נהיה מבוגר ממך.
10 שנים. הימים עוברים, האם השנים רצות?
ובמהלך השנים הרגשתי מחנק בגרון ודמעות מתפרצות כשהשמיעו את ההודעה הקולית שלך. כששמעתי את
הקול שלך כל כך חי.
עברו 20 שנה של יותר זמן איתך אבל אחרת מאשר איתנו בשר ודם בלי לראות את החיוך שלך אלא רק מתמונות.
והנה הגענו לנקודת ציון של 25 שנים. רבע מאה. בלתי נתפס.
פסקול החיים שלך נקטע באיבו בגיל הצעיר של 19 ומחצה
הקלישאה השחוקה שהחיים ממשיכים נכונה היא, אנחנו ממשיכים ליצור ולצבור חוויות וזכרונות ואיתם מרחיבים
גם את פסקול חיינו ונעזרים בשירים להתחזק, לתאר את הסביבה ולהתבטא.
הייתי רוצה לספר לך רז מה היה בחסרונך באמצעות שירים.
למרות שחשבתי על 25 שירים, שיר לכל שנה החלטתי לקצר :)
תתארו לכם עולם יפה
פחות עצוב ממה שהוא ככה
ואנחנו שם הולכים עם שמש בכיסים
ומעל גגות, הכוכבים
והזמן עובר בלי פחד
ואני הולך לפגוש אותה בגן העדן
תתארו לכם קצת אושר
כי הוא כל כך כל כך נדיר כאן
עיר מגניבה בתוך החושך ושנינו בשמיכה
והיא מלטפת אותי ואומרת לי
מחר יקרה מה שרצית
והיא מלאה השתקפויות של עצב ושמחה
תתארו לכם באמצע יום יפה
שמיים מעליכם, האהבה איתכם
כן, ככה זה קרה, לפתע היא אמרה
אני עוד זוכר אותה, כמו בסערה
תתארו לכם אותי נופל לתוך זרועותיה
תתארו לכם עולם פשוט, חדר ללילה, בית בגשם
ריחות עצים מלאים בתות, ושנינו שיכורים
"אם נפרד אני אמות", היא לוחשת וגועשת
תתארו לכם עוד הזדמנות לחזור פתאום לנעורים
תתארו לכם את החיים, זזים אחורה וקדימה
מה שחסר שוב מיתמלא, מה שהיה פתאום ישנו
ואני מביט לתוך עיניה ונגנב בכוח פנימה
תתארו לכם אותנו מגשימים את כל החלומות
שלמה ארצי כתב את השיר האוטופי הזה ב-2007, אופטימי חסר תקנה שכמותו.
גם אתה רז היית אופטימי ותמיד בחרת להסתכל על הטוב שבכל אדם ובכל סיטואציה.
לדעתי הסוד שלך היה תמיד להיות שמח בחלקך ולחבר בין הקרובים והסובבים אותך
וכמובן שהועיל שהיית בעל חוש ביקורת וצחוק עצמי.
סופות מתוכי ומחוץ מוטטו את קירות הבית
ואת מתוכי זרמת מפוזרת וחזרת עייפה ושותקת
עוד פעם כשהייתי ילד היית בתוכי נשברת
פעם שלך פעם אחרת על יופיך לזרים מוותר
לא אבקש דבר
את לא צריכה להוכיח לי כלום
הורידי אודם שפתייך
אבק דרכים רחצי מרגלייך
היי לי קרובה וזוכרת היי לי רק לי מיוחדת
היי לי אחות מקודשת היי יחפה מנוחמת
מי זאת עולה
יפה כלבנה
ב-2013 כתב אביתר בנאי את השיר יפה כלבנה, שיר אהבה רוחני על היכולת לאהוב ולהיות נוכח באהבה.
לא יכול שלא להתפעל איך כל כך צעיר היית וגם אתה זכית לאהבה.
כמו כן היית נוכח עם החברים.
ממש כאילו לחשו לך בגיל צעיר בסוד את הדברים החשובים בחיים וניסית להספיק כמה שיותר.
לא היית צריך לעזוב אותנו כדי לדעת כמה אהוב היית.
ומתוך השיר המבטא את ההתפעלות לאהובה, איך אפשר שלא להתקדם ל:
ילד של אבא, על מה אתה חולם?
מה בוער לך בלב?
וכמה טוב שבאת, ביחד זה שלם,
בעיניים שרואות הכול
אין שום דבר כואב.
שנים זולגות כמו מים
ישר לשום מקום,
לרוץ רחוק, להיות קרוב.
יום הופך ללילה ולילה שוב ליום,
להחזיק חזק ולעולם לא לעזוב.
כי זמן לא עוצר,
הוא עף, נשרף, מסך עשן.
היה לאילן,
תפוס ירח, שוט על ענן.
וזה הזמן שלך לזרוח
ולדעת ולגעת בהכול,
לטרוף את העולם,
אל תפחד ליפול.
ילד שלי, הכול מחכה רק לך.
ואבא כאן תמיד
לחבק ולשמור אותך,
עד סוף העולם אנ׳לא עוזב אותך.
ילד שלי, לך רק בדרך שלך.
ילד של אבא - רואה בך אותי,
את הילד שהייתי בעצמי.
וכל מה שקורה לך
מרגיש כאילו לי,
ללמוד שוב מחדש מה אני ומי.
קדימה והלאה, הכול נמצא בך,
וכל יום חדש הוא הבטחה.
בעולם הזה יש צער
כמו שיש שמחה -
תן לאהבה שלך להוביל אותך.
ואבא כאן תמיד
לחבק ולשמור אותך,
עד סוף העולם אנ׳לא עוזב אותך.
ילד שלי, לך רק בדרך שלך.
ב-2013 כתב מוקי את השיר על האהבה של אב לבנו. אין אהבה כמו זו.
על כך שהורים חווים חוויות ילדות מחדש דרך ילדיהם, על החשיבות של נפילה והתנסות בחיים.
נזכרתי שקראת את הספר "אזורי המשגה שלך" ואני תוהה לעצמי כמה מיוחד בחור צעיר יכול להיות עוד בטרם סגר
שני עשורים בכדי לקרוא ספר שכזה בשביל לנסות להשתפר ולהיות עוד יותר טוב ()ועוד יותר טוב) לסביבה.
כמה אהבת האדם שהייתה לך.
השיר נכתב בשנת 2013 ובשנה זו אני וגם שלושה מהחבורז נהפכנו להיות הורים והזכות להיקרא אבא.
זכות שאיתה מגיעה גם חובה ואחריות רבה.
כמה עצוב שזכית להיות "רק" דוד רז שמביט מהתמונה שעל הקיר. כמה עצוב שאת חווית ההורות לא זכית לחוות.
שום דבר לא יפגע בי, שום דבר
לא אישה לא כדור מחבלים, שום דבר
כי ככה נשבעתי לאחי, אחותי, להורים
ובכיתי בלילות ודאגתי בימים
כי פחדתי שמשהו יפגע בהורים
וקולו של אבי מהדהד לי בראש כבר שנים
אם יקרה לך משהו
אין לי טעם לחיים
אין לי טעם למחר
אין לי טעם לחיים
אין לי טעם למחר
אם אתם עומדים כאן מעלי
כנראה שלא עמדתי בהבטחתי
מצטער, בחיי
מצטער, בחיי
שום דבר לא יפגע בי
שום דבר
לא אישה לא כדור מחבלים
שום דבר
השיר שום דבר לא יפגע בי נכתב בידי ארז ְש ָט ְרק, שנהרג באסון המסוקים בשנת .1997
כנסיית השכל הלחינו ובצעו את השיר במסגרת הפרוייקט עוד מעט נהפוך לשיר בשנת 2008 .
אי אפשר להיות אדישים לביצוע המצמרר של השיר בידי עמית מן הפרמדיקית זכרונה לברכה שנרצחה ב7 לאוקטובר
מלחין השיר כתב עליו: שיר של דאגה שמאפיינת את הישראליות, הורים שכל הזמן דואגים לילדים שלהם.
לא יכול לחשוב על כאב גדול מזה וכל הפעמים שנתתי לך נשיקה אורה או לך חיבוק יואב היו פשוט מחווה לכך שאין לי מלים.
אני לא חושב שקיימת הגדרה שכזו אבל אני מרגיש כבר 25 שנים שאני חבר שכול.
מי שהיית חקוק בנפשי למרות שהזכרונות הולכים ומתמעטים, הולכים ומתרחקים.
ועכשיו השיר שמילא את לבי לפני כשבועיים
שיר שהוא תפילה
תנו לשמש לעלות
לבוקר להאיר,
הזכה שבתפילות
אותנו לא תחזיר.
מי אשר כבה נרו
ובעפר נטמן,
בכי מר לא יעירו
לא יחזירו לכאן.
איש אותנו לא ישיב
מבור תחתית אפל,
כאן לא יועילו
לא שמחת הניצחון
ולא שירי הלל.
לכן, רק שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה.
תנו לשמש לחדור
מבעד לפרחים.
אל תביטו לאחור,
הניחו להולכים.
שאו עיניים בתקווה,
לא דרך כוונות
שירו שיר לאהבה
ולא למלחמות.
אל תגידו יום יבוא -
הביאו את היום!
כי לא חלום הוא
ובכל הכיכרות
הריעו רק שלום!
שיר שמבקש לזכור ולהזכיר לכולנו שיש מי שנושא בנטל ועלול להקריב את חייו למען הכלל.
שיר שאומר מפורשות שצריך לקום כל בוקר ולפעול למען השמירה על חיי אדם ועשיית הטוב. ואנחנו חייבים לעשות
ולדרוש לא פחות מזה ממנהיגנו.
הקליפ שראיתי לפני שבועיים של חבר'ה צעירים בפסטיבל האינדינגב, כולם שם בגיל שלך, פחות או יותר, רז.
כולם מלאי חיות, שרים, שמחים ורוקדים את שיר לשלום שנכתב עוד בשנת 1969 אחרי הנצחון הצבאי הגדול של
המדינה.
הלוואי והמחזה הזה יהיה טבעי ולא יהיו עוד "הותר לפרסום" או כפי שציינתי מעלה "בלתי נתפס"
אוהב ומתגעגע,
נועם

תגובות