ילד רז שלי,
21 שנים!
שנות מותך רבות יותר משנות חייך,
חייך איתנו גדולים יותר ממותך!
21 שנים.
אין לשנים שום משמעות בכל מה שקשור לתקופה שאתה לא איתנו.
21 שנים.
דברים בעולמי משתנים,
אני גרה עכשיו מול הים
מעלי השמיים
ומול ים כחול,
לפעמים אתה חי פה
לפעמים אתה מת
לפעמים הדמיון פה
כבר נראה כמו אמת.
הזמן מוחק לי דברים,
רק בחלקתך דברים נשארים
כמעט כמו לפני 21 שנים.
אני יושבת לידך,
כותבת על האבן
בטוש בלתי מחיק
מי היית,
איך השקעת והצטיינת
כותבת כדי שמי שעומד במקרה לידך
יידע מי שוכב
מתחת לאבן הכבדה.
21 שנים
יש לזה משמעות אצל החיים
אין לזה משמעות אצל המתים.
עורך נשאר חלק כשהיה,
לי נוספים קמטים כל הזמן,
שערך חום,
בשלי נזרקה שיבה,
שמוסווית בבלונד שלא היכרת,
בדמיוני אתה כל הזמן במדים,
אני מ- חליפה בגדים,
אתה נשארת רזה כשהיית,
עלי התווספו הקילוגרמים,
21 שנים שאימא באה לבקר אותך
ואתה נשאר במקומך
אני מדברת,
ואתה מאפשר.
שותק. אני עברתי אל מול הים,
21 שנים וכל הזמן מתאספים
דברים חדשים שעלי לעדכן אותך בהם:
טיק-טוק וסלפי והיברידי ותוצאות בחירות
תוהה מה לא סיפרתי
מה יש לחדש?
איך לעבות אותך כשדמותך הולכת ומצטמקת ביחס הפוך לגעגועים?
21 שנים.
מחזור חיים שלם
שלך אין חלק בו.
ילד רז יקר,
לעיתים אני מזיזה הצידה רגשות דוקרים,
אבל אתה לא זז ממני.
עומד ליידי בדממה,
חלק בלתי נפרד
מהווייתי.
ילד שלי, יש לך מושג כמה הייתי רוצה לחבק אותך?
חיבוק חזק, לא מרפה,
להגיד לך: אתה נשאר כאן, למעלה, בין החיים!
אתה לא חוזר למטה
אל המתים!